דילול סוסי המוסטנג בארה"ב

מבצע הצלת סוסי הפרא היה מוצלח מדי

כדי למנוע הרס של אדמות מרעה ציבוריות, הממשלה הפדרלית בארה"ב משלמת על האכלה ואכסנה של עשרות אלפי סוסי פרא ■ אבל הסוסים מתרבים, העלויות נסקו ל-50 מיליון דולר בשנה – ואף פתרון הגיוני לא נראה באופק ■ "אם לא נפעל מהר הסוסים ימותו – וגם חיות אחרות"

השמש שוקעת במחוז אוסייג' באוקלהומה על ערבה בצבע דבש, ועדר של סוסי פרא מלחך עשב גבוה. ברכס הבא, 12 סוסים מכרסמים במרעה, ומאחוריהם עוד הרבה סוסים מנקדים את הגבעות עד קצה שדה הראייה.

ראש התוכנית לסוסי בר בסוכנות ניהול הקרקע, דין בולסטד, מיישר את כובע הקאובוי ומסתכל מראש גבעה על הסוסים. "אני אוהב לראות את זה", הוא אומר, "אבל זאת גם אבן ריחיים על צווארנו".

הסוסים רועים בחווה שהסוכנות שוכרת. היא אחת מ-60 חוות פרטיות, אזורים מגודרים ומתחמי האכלה שבהם שוכנים 46 אלף סוסי פרא שנלקחו מהאדמות הציבוריות במערב ארה"ב. העלות: 49 מיליון דולר בשנה.

העלות הגבוהה גרמה לתוכנית הטיפול בסוסי הבר להיקלע למשבר. הוצאות התוכנית מגיעות ל-66% מהתקציב הפדרלי לניהול סוסי בר, והן צפויות להגיע לעלות של יותר ממיליארד דולר במהלך החיים של העדרים. התוכנית לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך בשיטות הניהול המיושנות שיצרו את הבעיה מלכתחילה – או לפתח פתרונות שיתקנו אותה.

הסוכנות לא מצליחה לשבור את המעגל של אכסנת הסוסים – משום שהיא עסוקה מדי באכסנה של הסוסים. "אנחנו במצב קשה", אומר בולסטד. "יש אתגרים עצומים לפנינו, ואין לנו את המשאבים לתת להם מענה".

הוצאה של מיליארד דולר על מרעה היא רק סימפטום לבעיה רחבה יותר. הסוכנות טוענת שיש הרבה יותר מדי סוסי בר נודדים במערב ארה"ב, וכי היא חייבת להגביל אותם כדי למנוע נזק למערכת האקולוגית השברירית. אבל היא מעולם לא מצאה אסטרטגיה שלא כוללת אחזקתם בחוות אכסנה.

חלק מהמבקרים טוענים כי הניהול חייב להיות רחב יותר ולכלול אפשרויות נוספות, כמו שימוש בתרופות להגבלת הפוריות של סוסי הבר. אחרים אומרים כי המדיניות שהיתה נהוגה בעבר, של חיסול חיות פרא כמו זאבים – שעזרה להשאיר את גודל אוכלוסיית הסוסים בשליטה – צריכה להישקל מחדש. אחרים אומרים כי הגיע הזמן להרוג סוסים כדי לשחרר משאבים. עם זאת, קבוצות לשמירה על בעלי החיים מתנגדות לכל הרג של סוסים.

הסוכנות נאבקה להגביל את אוכלוסיית סוסי הפרא מאז שהקונגרס העביר חוק ב-1971, שמגן על סוסי פרא וחמורים שמשוטטים בחלקות אדמה ציבוריות בעשר מדינות במערב ארה"ב, ושמספרם גדל באופן טבעי מדי שנה. הסוכנות אומרת כי הקרקע יכולה להכיל רק כ-27 אלף חיות, אבל בימים אלה מספרן הוא כ-77 אלף.

סוסי פרא באוקלהומה

סוסי פרא באוקלהומה. "אני אוהב לראות את זה, אבל זאת גם אבן ריחיים על צווארנו"Hilary Swift / The New York Time

רוב הכסף מתבזבז על אכסנת הסוסים

ביקורות ממשלתיות חוזרות, שהתחילו כבר לפני 26 שנים, התרו בסוכנות למצוא אלטרנטיבות לאכסנת הסוסים לפני שהעלות הגבוהה תזיק לתוכנית. אבל זה לא קרה. במשך עשורים הסוכנות השתמשה באיסוף בעזרת מסוקים כדי להקטין את העדרים, אבל עכשיו היא בקושי יכולה להרשות זאת לעצמה משום שהיא מוציאה משאבים כה רבים על אכסנת הסוסים.

בשנים האחרונות הסוכנות ניסתה לעשות שימוש בתרופות להגבלת הפוריות – באמצעות זריקה שנתית הניתנת באקדח חצים – שתוריד את הצורך באיסוף. אבל כעת, גם הכסף לכך מתבזבז על אכסנת סוסים.

"כל התקציב הולך על האכלת סוסים. כעת, אנחנו צריכים לעשות משהו דרסטי", אומר בן מאסטרס, יוצר סרטים שאימץ שבעה סוסי בר ועשה סרט על הובלתם ממקסיקו לקנדה. כעת הוא אחד מתשעה חברים בוועדה המייעצת של התוכנית.

רוברט יוז
החוואי רוברט יוז, שמשגיח על 4,000 סוסים. "למעשה, אני מנהל בית אבות לסוסים"Hilary Swift / The New York Time

בראיון טלפוני מאזור של סוסי פרא ליד יורה, נוואדה, מאסטרס מספר כי ראה עשרות אלפי דונמים שניזוקו מרעיית יתר. "אנחנו צריכים לשמור על השטחים האלה, בשביל הסוסים ובשביל חיות הבר האחרות".

בספטמבר, הוועדה הצביעה ברוב של שמונה מול אחד להרוג את הסוסים שבאכסנה. מאסטרס אמר כי ההצבעה שברה את לבו. "זה הורג אותי. הייתי רוצה שתהיה דרך אחרת, אבל אני פשוט לא רואה את זה".

עם זאת, לאחר ההצבעה הסוכנות הוצפה בטלפונים ומיילים נזעמים, וגורמים רשמיים מיהרו להבטיח לציבור שאין בכוונתם להרוג סוסים. רק עכשיו הם חתמו על חוזים עם חוות לאכסנה 6,000 סוסים נוספים.

ג'ינג'ר קתרנס, שיושבת גם היא בוועדה המייעצת – והיתה היחידה שהצביעה נגד הרג הסוסים – אומרת כי העדיפה למצוא לסוסים מאמצים ולאתר מקומות שבהם אפשר להחזיר אותם לרכסים. "יש הרבה דברים שאפשר לעשות מלבד למכור אותם לאנשים שיהרגו אותם", היא אומרת.

החוק הפדרלי מאפשר לסוכנות להרוג את הסוסים ה"עודפים" כדי לשמר "איזון אקולוגי טבעי ומשגשג". אבל הרגולטורים מעולם לא נקטו את הצעד – משום שחששו מפני דעת הקהל ומשום שהקונגרס הוסיף בשנים האחרונות סעיפים לחוקים שונים, שאוסרים על הרג של סוסי פרא בריאים.

במקום זאת, הסוכנות עודדה אנשים לאמץ סוסי פרא. אבל מספר האנשים שמציעים לסוסים בתים בקושי מגיע למספר הסוסים שנאספים באיסופים.

השאר הולכים למקומות כמו חוות יוז באוקלהומה, שם תמורת 2 דולר ליום עבור סוס, רוברט יוז משגיח על 4,000 סוסים בשטח של עשרות אלפי דונמים של דשא.

"למעשה אני מנהל בית אבות לסוסים", יוז אומר בחיוך, מביט על הסוסים במרעה. "הם במצב טוב כאן, אני אומר לך". כשהוא נשאל אם הסוכנות צריכה להמשיך לאחסן את הסוסים או להמית אותם, הוא מנער את ראשו. "תראה, אני בעסקי חקלאות הדשא". הוא אומר כי אין לו שום נגיעה למדיניות. "אם העסק הזה ייגמר, נחזור לנהל משק חי, ובגדול".

מספר הסוסים יגדל השנה ב-15 אלף

הסוכנות נאבקת בימים אלה בתביעות מכל הכיוונים. חוואים שחולקים את הרכס תובעים שמספרי הסוסים יירדו לרמות שנקבעו. קבוצות הנלחמות לזכויות בעלי החיים תובעות שיפסיקו את איסוף הסוסים ואת השימוש בחיצי הרדמה. הסוכנות צופה כי מספר הסוסים יגדל ב-15 אלף עד השנה הבאה.

בספטמבר, הוועדה המייעצת סיירה באזור בנוואדה שבו חי עדר של סוסי פרא, ושלא רעה בו בקר במשך שמונה שנים. סו מקדונל, חברת מועצה שמלמדת התנהגות סוסים באוניברסיטה של פנסילווניה, אומרת כי היא התנגדה להמתת סוסים עד שראתה את שטחי המרעה והעשבים שנפגעו.

"זה היה נורא", היא אמרה בראיון. "הרבה מהאדמה הזאת נמצא תחת לחץ חמור. אם לא נפעל עכשיו, יהיו חלקים שנאבד למעשה לתמיד. הסוסים ימותו, וגם חיות אחרות, ובכך זה יסתיים".

בעוד שמעט אנשים אינם מסכימים עם כך שחלקים במערב ארה"ב סובלים מעודף מרעה, מבקרים של הסוכנות אומרים כי זו טעות להאשים בכך את סוסי הפרא – כאשר מספרי הבקר הם פי עשרה מהם, בקרקעות השייכות לסוכנות. לדבריהם, הרג הסוסים באכסנה רק יאפשר פרקטיקות שאינן בנות קיימא ופועלות לטובת בעלי החוות.

"בעיית האוכלוסייה היא רק סימפטום של מדיניות כושלת בטיפול בחיות הבר שנמצאות באדמות ציבוריות", אומר מייקל האריס, עורך הדין של ארגון חברי בעלי החיים. כדי למצוא פתרון שיחזיק מעמד, הוא אומר, הממשלה הפדרלית חייבת להתמודד עם עשרות שנים של מדיניות למיגור זאבים ופנתרים – שטורפים סוסים – מאדמות ציבוריות, שיצרה אזורים שבהם סוסים מתרבים במהירות.

"אנחנו לא נפתור את הבעיה אלא אם לא תהיה לנו מדיניות שנותנת מקום לחיות הבר על האדמה – כל חיות הבר, לא רק סוסים", הוא אומר.

לכתבה המקורית הקלק כאן

קריאה נעימה צוות האתר

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *