סוסי צעד אפלוסה
האפלוסות – סוסי הצעד של האינדיאנים
עם תבנית מנוקדת, ריבוי-דיסיפלינות והיסטוריה מרהיבה, סוסי האפלוסה צועדים כעת בגאווה גדולה וארבע פעימות – באמצעות הצעד האינדיאני.
סוסי האפלוסה חיים לצד בני האדם עוד מימי קדם, כאחד מן הגזעים הראשונים שהתקיימו ואף צוירו על קירות מערות באירואסיה (יבשת-על הכוללת את אירופה ואסיה).
הספרדים היו הראשונים להביא סוסים אל אמריקה, רכובים בעיקר על סוסים אנדלוסים, ואחרים מעטים אשר כונו סוסי "פאסו פינו" (paso fino) שמשמעו בתרגום מספרדית: "צעד רך/חלק", דבר שהצביע בפשטות על היותם בעלי צעדים נעימים מאוד לרכיבה.
הסוסים הללו לא היו גזע בפני עצמו, אולם נודעו בהליכתם הטבעית והשבורה שאילצה את כל שאר הגזעים לבצע טרוט או אפילו לופ כדי לעמוד בקצב, הצעד לא היה תמיד קיים בהם אלא רק באחוזים נמוכים מאחר שלא ממש התמקדו בטיפוחם.
כיום, אמנם ידועים סוסים אלו כגזעים אמיתיים לכל דבר וייתכן כי תזהו מלבד הפאסו פינו גם את השמות: "פרוביאן פאסו" ואף "קולומביאן פאסו".
סוסים אלו עדיין זוכים ליחס חם וגאה מטעם הספרדים החיים בדרום אמריקה, שכבר מאות שנים ממשיכים להרביע באופן סלקטיבי הדוק ולשמר את הצעדים המיוחדים של אותם גזעים.
אבל רגע, עם כל הכבוד לספרדים היקרים – היכן מתחבר כאן החלק האינדיאני? ובכן, פעם בצפון אמריקה מצבם של סוסי הפאסו פינו לא היה כל כך מזהיר כפי שהוא בדרום אמריקה היום.
הספרדים נהגו להקים מושבות בניו-מקסיקו ולקחו אינדיאנים כפריים לשרתם כעבדים, הכפריים דאגו לכל העבודות הסזיפיות שביניהן נכללו חקלאות וטיפול במספר רב מנשוא של סוסים אשר שימשו את הספרדים לרעיית הבקר. העבדים האינדיאנים לא היו טיפשים כלל, אלא ידעו לנצל את שהותם במושבות הספרדיות על- מנת ללמוד איך לטפל בסוסים מן היסוד עד הפרט הקטן ביותר ואם לא די בכך גם רכבו על הסוסים בסתר – על אף שנאסר עליהם.
יום אחד, תחת הנהגתו של האפיפיור, אינדיאנים מכל ניו-מקסיקו קמו ורצחו ארבע מאות ספרדים, בעוד השאר שנותרו נסו והשאירו מאחור את מושבותיהם ואת עדרי הסוסים שלהם.
האינדיאנים הכפריים החכמים, שהיו אנשי רעייה וצאן ולמדו די והותר על סוסים מן הספרדים, החליפו את רוב הסוסים אצל ציידי הבאפלו שבשדות תמורת תשואות משתלמות, אט-אט החלו הסוסים לנוע צפונה עד כי לבסוף נתבעו על ידי השבט האינדיאני "נז פרס" (nez perce) ושבטים נוספים אחרים.
הנז פרס למדו עם הזמן לזהות סוסים איכותיים ומשכבר הימים עסקו והתאמנו בהרבעות סלקטיביות, הם דאגו לכך שסוסיהם יעטו תבניות מנוקדות ייחודיות בשל היוקרה והאופנה וכך למעשה נולד סוס האפלוסה המקורי.
לחלק מן הסוסים אף היה צעד חלק ובעל סיבולת גבוהה שהספרדים העריכו עד מאוד, אם כי לא ידוע ששבט הנז פרס הרביעו במיוחד כדי לקבל את אותו הצעד, מה שכן ידוע הוא, שהשבט העריך ואהד סוסים המסוגלים לזוז בצורה יפה.
על כן, הם היו רוכבים עם שוט בשביל לגרום לסוסים לבצע את אותו צעד, אשר נקרא "הליכת גרירה", או באנגלית: “ shuffle gait“ נאמר גם כי השבט אהב את הליכת הגרירה מאחר והיא אפשרה להם לסחוב את משקי ביתם מבלי להרעיד דברים ולגרום לנפילתם ושבירתם.
למעשה קשיחותם של האפלוסות ולא הצעד שלהם היא זו שאיפשרה לשבט לברוח מעל אלפיים קילומטרים במלחמה עם ארצות הברית, בעוד שגזעים רבים של סוסים לא שרדו את הדרך מלבד האפלוסות, אלו שכן אחזו בצעד האינדיאני קיבלו יתרון נוסף של מהירות, חשוב לציין כי ישנה מחלוקת בהגדרתו של סוס האפלוסה האוחז בגרירה האינדיאנית כסוס צעד או שלא.
אולם לבסוף, נתפס שבט הנז פרס והגיע להסכם כניעה עם הצבא, שהחרים את רוב סוסיהם ואת החלק האחר הרג, היו מספר עדרי אפלוסות שנותרו מאחור, והיו גם אחדים בתוך העדרים שהחרים הצבא, אך מספרם הלך וקטן מאחר שלא ניתנה שוב ההזדמנות לשבט הנז פרס להיות המרביעים העיקריים של הגזע.
כך נזנחוהאפלוסות במשך שנים רבות, אך גם כאשר חזרו לטפחם, היו המרביעים מתמקדים יותר מדי בצבע ובתבנית השיער המנוקדות, עניין שגרם לאובדן תכונות טובות רבות שלהם.
האפלוסות פרצו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב כאשר פרופסור בשם פרנסיס ד.היינס פרסם במגזין "איש הסוסים המערבי" את היסטוריית הגזע ואת הדחיפות שבשימורו.
בחלוף הזמן החלו האפלוסות להיכנס לתודעה של העם האמריקאי כולו והאיכויות הרבות גרמו להם להיות רצויים בחיקו של כל חוואי ולא היה אחד שלא יכל להבחין בצעד המיוחד שלהם, כולם בפה אחד קראו לצעד זה: "הגרירה האינדיאנית" – Indian Shuffle .
צעד הגרירה האינדיאני מעט שונה מן ההליכה הרגילה – במקום לבצע הליכה שבה כל רגל נוגעת במרווח זמן שווה בקרקע, הצעד האינדיאני מבצע ארבע פעימות הנדמות כשתי פעימות, כאשר ראשית רגל ימין אחורית נוגעת בקרקע, מיד אחריה רגל ימין קדמית; רק לאחר מרווח זמן שאינו שווה לשתי הרגליים שקדמו, תגע רגל שמאל אחורית בקרקע ולבסוף רגל שמאל קדמית, כלומר, מאחר וההשהייה בין כל פעימות הרגליים קטנה יותר מן ההליכה הרגילה, נוצר מצב בו התקדמות ההליכה היא מהירה יותר. לכן צעד זה נקרא "גרירה", כי למעשה זוג הרגליים הימניות גוררות אחריהן את זוג הרגליים השמאליות במהירות.
בנוסף, כפי שכבר צויין, נהגו האינדיאנים "לגרור" על סוסי האפלוסות בעלי אותו צעד חלק את משקי ביתם, מבלי שירעדו או יפלו.
בתמונה: קצב ההליכה הרגיל (מימין) וקצב הטרוט (באמצע) אל מול קצב הגרירה האינדיאנית (משמאל) סוס אפלוסה בעל צעד הגרירה האינדיאני יכול ללכת איתו עד כ-100 מייל ביום – כלומר 160 קילומטר – מבלי להתעייף!
אפלוסות בכללם, משמשים בין השאר כסוסי אנדורנס (סיבולת לב-ריאה, תכונה חיובית וחיונית בעיקר אצל סוסי טיולים), סוסי קפיצות, משחקי פולו, דרסאז', מירוצים ורכיבה חופשית הנאתית.
בעבר כמובן אף שימש כסוס נפוץ לעבודות חווה וחלקאות.
כסוסים בעלי דם חמים, הם משלבים את הזריזות והמהירות של סוסי הדם החם, יחד עם המבנה המוצק והלך הרוח המתון של סוסי הדם הקר, הם מיועדים בעיקר לרוכבים מעט מנוסים יותר, אם כי לא בהכרח למקצוענים אך גם לא בהכרח לחובבנים ומדובר בסוסים בריאים לרוב, אשר לעיתים עלולים ללקות בדלקות עיניים העלולות לגרום לעיוורון.
יתכן כי העיניים הן האיבר החלש יותר אצל האפלוסות כנגד כל מעלותיהם האחרות ונראה שלא חסרות כאלו כלל.
יש לציין כי ישנם סוסים נוספים המסוגלים לבצע את הצעד האינדיאני, כדוגמת סוסי מוסטאנג, אם כי הצעד החל מן האפלוסות ונפוץ יותר אצלם.
לרוב תראו סימני זיהוי נפוצים אצל האפלוסות מלבד שיער הגוף המנוקד, שכוללים פסי צבע בטלפיים ומעין נמשים סביב הלוע ובשכבה החיצונית של העין, כמו כן, סביב האישון של האפלוסה תראו שכבה לבנה בולטת.
האפלוסה המקורי שהיה קיים בעבר אינו נפוץ עוד, פעם היה נראה סוס האפלוסה גבוה, צר וארוך יותר, אך במרוצת השנים החלו להרביע עם שלושת הגזעים המורשים לאפלוסה: הקווטר האמריקאי, הסוס הערבי והת'ורוברד – ומשם התקבל סוס האפלוסה המודרני, הנהוג לשימוש כיום, לרוב מרביעים את האפלוסה עם סוסי הקוורטר, מאחר ואלה ניחנים בתכונות שחסרות לאפלוסה ומשלימות אותו.
בתוך עולם סוסי האפלוסה קיימת "הקרן הרשמית לאפלוסות", ידועה גם בשם "הקרן" ( The Foundation ) אשר הציבה לעצמה מטרה לאגור בתוכה לשנים הבאות עלינו את סוסי האפלוסה בעלי אחוזי הגנים הגבוהים ביותר, ולהכיר בהם כסוסי האפלוסה הגזעיים של העולם.
בימים אלו סף הדרישה לקבלת היכרות על-ידי הקרן הוא שבעים ושבעה אחוזים של גני אפלוסה ועשרים ושלושה אבות קדמונים רשומים (ב-2019 יעלה הסף לשמונים אחוזי גנים ועשרים וארבעה אבות קדמונים) וכיום יש בעולם בסה"כ אלף חמישים ושתיים סוסי אפלוסה שזכו להכרה רשמית של הקרן, מתוך כמיליון ויותר הקיימים בעולם כולו.
הגאווה הישראלית שלנו הוא הסוס "קינג" של יאיר שובל – סוס אפלוסה האוחז בצעד הגרירה האינדיאני – שקיבל זכאות מהקרן להיכתר כסוס נוסף לרשימה הבין-לאומית, שובל מצהיר כי בכוונתו ליישם את הזכאות ולרשום את קינג, דבר שיעלה את ערכו של הסוס והרבעותיו באופן משמעותי – אז איך נאמר? הריעו למלך!
בתמונה: מעל – פירוט סף הזכאות של אפלוסות להרשמה בקרן לפי שנים, מבחינת אחוזי גנים ומספר אבות קדמונים; למעלה – פרטי הסוס "קינג" של יאיר שובל, שזכאי אך עוד אינו רשום, בעל שמונים ושלושה אחוזים.
מאת דניאל שחר: מדריך מוסמך לרכיבה טיפולית ומערבית, מנטור ילדים למנהיגות ומרצה על תסמונת טורט.
קריאה מהנה צוות האתר.
לצפיה בסרטון הקליקו